לפגוש כאב וסבל

תקציר: מאמר זה מראה איך דרך הנכונות לפגוש כאב וסבל, אנחנו פוגשים את כל המקומות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, מקבלים אותם ומגלים רכות, פתיחות וחמלה.

הדבר האחרון שאנחנו רוצים לפגוש בחיינו זה כאב וסבל.
כשמסתמן שכאב וסבל עומדים לחדור אל תוך חיינו, אנו רצים סביב הזנב של עצמנו ונאבקים בכל כוחינו בכדי למנוע את כניסתם.
אנחנו מנסים לשנות את כל העולם, לשלוט באנשים סביבנו, למצוא פתרון ולתקן את הסיטואציה שפותחת עבורם את הדלת.
כשכאב וסבל כבר כאן, אנו עושים כל מה שביכולתינו כדי להמנע מלהרגיש אותם. פעילויות שיכולות להסיח את דעתנו (עבודה, טלוויזיה, חברים, ספורט, יחסי מין, אוכל וכד'), משככים שישכיחו את הכאב והסבל (כדורים נגד כאבים, כדורי שינה, כדורים נגד דיכאון, סיגריות, אלכוהול וכד'), מוציאים את סערת הרגשות והמחשבות על סביבתנו תוך כדי הגברת הסבל שלנו והגדלת מעגל הסבל.
כמו כן, אנו עושים כל מה שניתן בכדי לקצר את שהותם של הכאב והסבל בחיינו. מנסים כמה שיותר מהר להחזיר את הדברים לקדמותם, לחזור למסלול, לארגן את חיינו, להמציא את עצמנו מחדש. כל מה שניתן כדי להגיע לקרקע בטוחה, יציבה ומוכרת.

למזלנו, ישנם מצבים בחיים שכל הדרכים להמנע מכאב וסבל פשוט לא עובדות.
רגעים בהם החיים שלנו כפי שהכרנו מתמוטטים, הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו והדברים לעולם לא ישובו לקדמותם.
רגעים בהם אחרי שסבלנו מאותה סיטואציה בשינוי אדרת שוב ושוב לאורך כל חיינו, קירות בית הכלא סוגרים עלינו ופתאום קיימת הבנה בהירה שאנחנו יוצרים את הסיטואציה הזו שוב ושוב במו ידינו.
רגעים בהם העומס של החיים היום יומיים שלנו עובר את הסף, זה פשוט יותר מידי ואנחנו מוכנים להרים ידיים.
ברגעי חסד אלו, כשהחיים מעמידים אותנו נגד הקיר, אנחנו חייבים לעצור, להסתובב ולפגוש את הכאב והסבל.

הכאב בחיינו הוא בלתי נמנע. חולי, מוות ושינוי והכאב הפיזי ונפשי שהם מביאים עמם, הינם חלק בלתי נפרד מחיינו.
סבל, לעומת זאת, נגרם מההתנגדות שלנו לכאב. ההתנגדות שלנו לחיים ולמה שהם מביאים. ההתנגדות לשינוי.
ההתנגדות שלנו לעצמנו: לראות את הנקודות העוורות שלנו; את החלקים בנו וההתנהגויות שלנו שאנחנו לא אוהבים; להרגיש את אותו מקום שנמצא בתוכנו ונוצר בילדותנו, מקום שמרגיש שלא ניתן לאהוב אותו/שאינו ראוי לאהבה, מעין פצע פתוח/ילד כואב, שבצורה לא מודעת, ברמה זו או אחרת, מנהל את חיינו ואת מערכות היחסים שלנו ולעיתים גורם לנו להתנהג בצורה שאנו מתקשים לקבל ולאהוב.
קל לראות זאת בכאב פיזי. ברגע שאנחנו מרגישים כאב פיזי, אנחנו מתכווצים. התכווצות זו, מונעת זרימת דם טובה באזור, מונעת מהכאב להשתחרר. כלומר התגובה לכאב, ההתנגדות, גורמת לכאב גדול יותר ומונעת את ההחלמה.
כך גם בכאב נפשי. כל דרכי הפעולה שלנו, דרכם אנו מתנגדים לכאב ונמנעים מלהרגיש אותו, גורמות לסבל ומונעות מאיתנו לפגוש את הכאב; לראות מה הכאב בא ללמד אותנו; לעשות שלום בפנים ובחוץ; לחבק ללא מילים, בחיבוק אוהב של תשומת לב את כל המקומות בתוכנו שזקוקים לקבלה, חמלה ואהבה; להחלים.

מומלץ לפגוש כאב וסבל.
בכדי לפגוש כאב וסבל, אנו זקוקים ליכולת להתבונן (ראה/י התבוננות) ולרצון אמיתי וכנה לפגוש את הכאב ואת עצמנו.
לא צריך לחכות למשברים גדולים בשביל לפגוש כאב וסבל. חיי היום יום שלנו מלאים בהזדמנויות בהם אנחנו מתנגדים, נסגרים, סוערים, כואבים וסובלים. המצב האופטימלי הינו לזהות את נק' ההתחלה, כשהדברים קטנים: תחושת ההתכווצות בגוף (בפנים/בלב/בבטן וכד'), תחושת חוסר השקט שלפני הסערה, תחושת הלחץ, התחלת הדיבור הפנימי, הצורך להגיב/להתגונן/להסביר/לתקן וכד' ולפגוש אותם.

בכאב פיזי, נשכב בצורה שנוחה לנו, נעצום עיניים, נפנה את תשומת ליבנו לאזור בגוף שכואב, אפשר גם להניח עליו את הידיים, ננשום אל תוך האזור (ראה נשימה יוגית), בנשימה פנימה ניתן את כל המרחב לכאב לעלות ובנשיפה החוצה ניתן לתשומת הלב לצלול אל לב ליבו של הכאב, נרגיש את הכאב וניתן לכאב להיות שם ו/או לנוע בחופשיות בגוף. נמנע מהסיפור המנטלי שאנחנו יוצרים סביב הכאב או מהרצון הכל כך טבעי שהכאב יעלם ולרגע אחד, ברגע הזה, פשוט נכנע ונפגוש את הכאב.

בכאב נפשי מסך המחשבות והרגשות מונע מאיתנו לפגוש את הכאב. נרצה לחדור דרכו, עד שנגע בכאב עצמו ודרך החוויה הישירה של הכאב נגיע למקום של שקט והבנה.
נפנה את תשומת ליבנו ונתבונן בעדינות פנימה, כמו שהיינו מתבוננים ומתייחסים לילד קטן שסובל.
נתבונן בסערת המחשבות (הסיפור, ההתנגדות, הניסיון למצוא פתרון ולתקן, השיחה הפנימית עם האנשים שקשורים לכאב וכד') ובסערת הרגשות (כעס, תסכול, בושה, עצב וכד'), ניתן להם מרחב לעלות, נשאר איתם, נרגיש אותם, ננשום אותם לתוכנו ואל תוך ליבנו, נכיל אותם ונחקור "מה יש מתחת לכל המחשבות והרגשות הללו?", "ממה אנחנו בורחים?", "מה אנחנו נמנעים לראות?",  "מה אנחנו מפחדים להרגיש?".
אם הכאב נגרם ממשהו שרצינו ולא קיבלנו, ניתן לחקור גם "מה אנחנו מנסים להשיג?", "למה אנחנו מנסים להשיג את זה?", "מה אנחנו חושבים שנקבל כאשר נשיג את זה?".
החקירה נעשית בצורה אינטואיטיבית, לא אינטלקטואלית. עולה שאלה, ובמקום לענות עליה בצורה אינטלקטואלית, פשוט נתבונן בשקט, בעדינות, ונראה מה עולה מתוכנו. יהיו תובנות שיעלו באופן מיידי, יהיו תובנות שיעלו אחרי שינה על הדברים, אחרי כמה ימים.
תהליך זה יעזור לנו לראות טוב יותר איך אנו נמנעים מלהרגיש את הכאב וגורמים לסבל, לחדור דרך מסך המחשבות והרגשות ולגעת בכאב עצמו. נפנה את תשומת הלב אל הגוף, ונזהה היכן הכאב או חוסר השקט באים לידי ביטוי בגוף (בלב? בבטן? במקום אחר?) וננהג בדיוק באותה צורה שנהגנו עם הכאב הפיזי.

במפגש ובמגע עם כאב זה, יתכן שנרגיש שלווה, השלווה שמגיעה מעצם הפסקת ההתנגדות והמאבק או השלווה שמגיעה עם הבנת השיעור של הכאב. יתכן שנרגיש חרטה עמוקה על כל הסבל שגרמנו לעצמנו ולאחרים. יתכן שנרגיש פצע פתוח/ילד כואב בתוכנו שזקוק לתשומת ליבנו המחבקת. יתכן שנרגיש את לב העצבות האנושית ונבין את הסבל האנושי.
עם תחושות אלו, יתכן ותתעורר בליבנו רכות, פתיחות וחמלה כלפי עצמנו וכלפי שאר העולם. אם נשוב ונחזור אל הרכות הזו, נוכל לרפא ולהפסיק את מעגל הסבל ובהדרגה למוסס את כל ההפרדות והדואליות (אני/שאר העולם, mind/heart, אישיות/מודעות וכד') ולהשאר בתחושה/הבנה של חיבור ואחדות.

להרחבה בנושא מומלץ לקרוא את הספר של המורה הבודהיסטית פמה צ'ודרון "כשהדברים מתפרקים", לראות סרטונים שלה ביוטיוב ו/או להוריד קבצי אודיו שלה (ראה/י קישורים – מדיטציה ומודעות).
כמו כן, מומלץ לקרוא השיר "כשהתחלתי לאהוב את עצמי" שע"פ הדעה הרווחת נכתב ע"י צ'רלי צ'פלין (אך יש דעות חלוקות בנושא).

הנחיה אישית בנושא ניתן לקבל במפגשי מודעות רגשית וריפוי רגשי. במפגשים אלו לומדים להכיר באופן מעמיק את העולם הרגשי; לקבל, להרגיש, להכיל ולשהות עם הרגשות; ודרך הנחייה מיוחדת לזהות את דפוסי ההגנה, הפחדים והכאבים שאנו סוחבים איתנו, לרפא ולשחרר אותם ולחיות במודעות. [ראה/י המלצות תלמידים: מודעות רגשית וריפוי רגשי].

התקשר/י 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום מפגש אישי של מודעות רגשית וטיפול רגשי. השיעורים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גרה באזורים אלו, ניתן לקיים מפגשים אלו דרך שיחת וידאו. ראה/י גם סדנה "דרכו של הלב".