חזרה לאחדות

תקציר: מאמר זה נכתב עקב "אסון הכרמל" ודרך תיאור החוויה האישית בשריפה עוסק בצורך בחיבור ואיחוד, במשמעות של בית ולהרגיש בבית ומה היא הדרך הביתה לאחדות.

כשיצאתי מהסטודיו ביום חמישי בצהריים והסתכלתי אל השמיים, ענן שחור כבד כיסה את השמיים ומתוכו בהקה שמש אדומה. המחשבה הראשונה שצצה בראשי היתה שזה מראה של סוף העולם. כשהתקרבתי לביתי, החל להתבהר שהענן השחור אינו ענן גשם אלא עשן כבד של שריפה שמתחוללת בהרים שמול ביתי.

לפנות ערב, כל הרכסים ממול בערו בלהבות ענק ועלה על הפרק שכדאי לארוז מזוודה במקרה שנצטרך להתפנות. התחושה שלי היתה שיהיה בסדר ואפשר לחכות. זו לא השריפה הראשונה בכרמל שהבית הזה עבר. היו כבר שריפות הרבה יותר קרובות.
ובכל זאת, הידיעה שבלילה כוחות הכיבוי מפסיקים את פעולתם, עוצמת הלהבות והרוחות והמשמעות העמוקה של המשפט "בואו נראה לאן נושבת הרוח" העלתה את השאלה:
"מה אורזים אל תוך מזוודה במידה וצריך להתפנות באמצע הלילה ובמידה ולא יהיה לאן לחזור?".

באחת בלילה הודיעו בחדשות על הצורך לפנות. מתנדבים ושוטרים מילאו את הרחוב והכריזו ברמקולים שחייבים לפנות עכשיו. מעולם לא היה פקק תנועה כזה בשכונה. ממש סצנה מסרט אסונות, בו כולם מנסים לברוח מהעיר, אבל תקועים בפקק, רק בלי ההיסטריה, כי האש היתה רחוקה.

חלק גדול מיום שישי סבב סביב ההתעדכנות במתרחש ובאם יש לאן לחזור ומתי אפשר לחזור. בתוך כל זה גם עלתה השאלה "מה בוער לחזור?".
היתה נינוחות של חברים שמבלים סוף שבוע יחד. היתה גם תחושה של כאב בלב. הצצתי בספר שתפס את עיני ונראה מאד רלוונטי לתקופה האחרונה שעברתי. רפרפתי בספר והיה בו משל רוחני רוסי על באבא יאגא. כשניסיתי להקריא לחבריי את המשל שהעלה חיוך על פני, התחלתי לצחוק צחוק נטול מעצורים, כזה שנמשך כמה דקות ושמרב צחוק כבר עולות דמעות בעיניים. משהו השתחרר. הכאב בלב. הלילה נטול השינה. הרצון לחזור. התקופה האחרונה שהיתה לא פשוטה. הכל הפך לתחושה עמוקה של הכרת תודה.

הכרת תודה על שיש אנשים בחיי שאפשר להעיר באמצע הלילה, לשהות בחברתם עד יעבור זעם ולהרגיש בבית. הכרת תודה על האנשים בחיי שדאגו והתעדכנו. הכרת תודה לתחושת האחדות שנוצרה עקב ההתגייסות הלאומית והבינלאומית. הכרת תודה למשברים בחיי, ששחררו אותי ממה שהיה ופתחו בפניי כל פעם דרך חדשה.
הכרת תודה על רגעי החסד בהם אני יודעת ומרגישה שאיננו לבד. לא אדם בודד בים של אנשים. לא מדינה נפרדת מכל העולם. לא אדם קטן  מול איתני הטבע. על רגעים בהם קיימת תחושה של חיבור ואמון.

לאחר מכן כבר לא מהרתי לחזור הביתה. חזרתי ביום שבת אחה"צ, עם הרהורים על המשמעות של בית, לחזור הביתה, להרגיש בבית.
נאמר ש"ביתו של אדם מבצרו". קירות הבית אשר יוצרים הפרדה ביננו לבין הסביבה לכאורה מגינים עלינו ועל רכושינו. ההפרדה וההגנה החיצונית גורמת לתחושת בטחון שבבית אפשר להשיל את כל המגננות ולהיות עצמנו, להרגיש בבית.

כמו צב שהולך עם ביתו על גבו, גם אנחנו מסתובבים עם בית שריון, אישיות שגורמת לתחושה של הפרדה. פצעי וכאבי העבר, גרמו לתחושה שצריך את ההפרדה הזו, שאי אפשר לתת לכל דבר להכנס פנימה ולגעת כי זה עלול להסתיים בכאב. היינו רוצים לבחור מה להזמין אל תוך ביתנו ומה להשאיר בחוץ, אך זה לא אפשרי. אושר וכאב שזורים זה בזה. איכשהו, או שאנחנו מאפשרים לעולם לחדור פנימה אל תוך ליבנו, ולגעת ל"טוב" ול"רע", או שהכל נשאר בחוץ. רובנו מגלים עם השנים שאותה ההפרדה שמגנה, גם גורמת לכאב, כאב ההפרדה.

כאשר אנחנו חוקרים את האישיות ובעדינות מקלפים את השכבות השונות שלה: מתבוננים במחשבות ומניחים להם, מרגישים את התחושות והרגשות, נוגעים בפחד ובכאב ועוברים דרכם, אנחנו באים במגע עם מרחב אינסופי ושקט. האישיות/תחושת האני הנפרדת, מתמוססת אל תוך כלום והכלום הזה כולל הכל. מתקבלת תחושה של חזרה הביתה, תחושת אחדות.
אנחנו רואים שלא רק שהשריון לא קיים, גם אין על מה לגונן.

"לאחר שנפתחתי אל מעבר לתחושת עצמי, יכולתי להרגיש איך "הכאב שלי" הופך ל"הכאב" – כאב העולם. ראיתי כיצד היקום נע וכדור הארץ בוער באש – כל כך הרבה כאב – ועדיין אפשר לגעת בכל זה, להכיל את זה, וזה לא נוגע בכלום. הכל מונח במרכזה של שלווה עצומה"
(מתוך הספר "אחרי האקסטזה – הארה בחיי היום יום" – ג'ק קורנפילד).

הצורך העמוק באחדות נמצא בבסיס קיומנו.
צורך זה בא לידי ביטוי ביצירת זוגיות, בהרחבת התא המשפחתי, בחברות, בכל פעם שאנחנו מזמינים ומכניסים מישהו נוסף אל תוך חיינו, ביתנו וליבנו.
צורך זה בא לידי ביטוי בחיפוש הרוחני. המשמעות של המילה דת בלטינית Religio הינה לחבר. משמעות המילה יוגה בסנסקריט הינה איחוד.
הכמיהה הרוחנית (aspiration) לחיבור, מתוארת בזרמים שונים כאש, ששורפת מבפנים את כל שאינו אמיתי, כל אשר מפריד, את בית האישיות, בכדי שנוכל לחזור הביתה, ללב, למודעות, לאחדות.
כל החיים שלנו הינם ביטוי מודע ולא מודע של הצורך באחדות וכל מה שקורה לנו בחיים ל"טוב" ול"רע" מטרתו היא אחת, להמיס את ההפרדות ולהביא לאחדות. נאמר כי אלוהים יצר את הצער כדי לחבר את לבבותינו.

נאמר כי הבית הינו במקום בו נמצא הלב (Home is where the heart is).
מומלץ להפתח לכל רגע ומה שהוא מביא עימו; לפגוש באמת את מה שנמצא כאן עכשיו; לאפשר לחיים להמיס את השריון, לחדור אל תוך הלב, לגעת ולהחזיר אותנו לאחדות; כך שנרגיש בבית בכל מקום, נכיל את העולם בליבנו וכל העולם יהיה ביתנו.
[להרחבה ראה/י לפגוש כאב וסבל , מודעות כדרך חיים , העצמת החוויה החושית].

* מאמר זה נכתב עקב "אסון הכרמל", השריפה שהחלה ביום חמישי, 2.12.2010.

 

בכדי להעמיק וללמוד את הכלים המוזכרים במאמר זה, התקשר/י עכשיו 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום שיעור התנסות בחינם בקורס מדיטציה ומודעות או לתיאום מפגש אישי של מודעות רגשית וטיפול רגשי. השיעורים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גרה באזורים אלו, ניתן לקיים בסקייפ (skype) שיעורים פרטיים של מדיטציה ומודעות או מפגשים אישיים של מודעות רגשית וריפוי רגשי.