תקציר: המאמר מגדיר מה זו דרמה ומסביר איך אנו יוצרים דרמה בחיינו, מדוע אנו עושים זאת, למה כדאי לבחור בחיים נטולי דרמה ואיך לעשות זאת בפועל.
מקור המילה "דרמה" במילה היוונית "דראמה" שמשמעה "מעשה", מהפועל "לעשות".
בספרות, בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, המילה "דרמה" מייצגת סיפור שבמרכזו דמות ראשית אשר שרויה בקונפליקט מסויים:
* דמות מול דמות: מאבק בין דמויות להשגת מטרות המוצבות בפניהן או התגברות על מכשולים.
* דמות מול עצמה: מאבק עצמי של דמות בניסיון להחליט לגבי אירוע או סיטואציה לא פשוטה.
* דמות מול העל אנושי: דמות המתמודדת עם סיטואציה על אנושית או עם איתני הטבע.
בחיים, כשאנו משתמשים במילים "לעשות דרמה", הכוונה הינה "לעשות פיל מעכבר", להגיב באופן מוגזם, להוציא את הדברים מפרופורציה, להפוך אירועים מינוריים למשברים אקוטיים, להניח הנחות אשר גורמות למתח ועימותים מיותרים וכד'.
כשאנו "עושים דרמות" אנו מתנתקים מהמציאות ויוצרים וחווים סרט דימיוני שבו אנו מככבים כדמות ראשית ושואבים לתוכו את הסובבים אותנו כדמויות משנה.
אנו גורמים לחוסר שקט בתוכנו ומסביבנו: מתח נפשי מוגבר, חרדות, סערת רגשות ומחשבות, בלבול, ריחוק, סגירות, תוקפנות, עימותים, אלימות וכד'.
פן נוסף של "לעשות דרמות" בא לידי ביטוי בכך שאנו משתפים פעולה, נשאבים ומגיבים לדרמות וסיפורים שאנשים אחרים יוצרים.
כל הדרמות הללו שואבות מאתנו ומסביבתנו את אנרגיית החיים ומותירות אותנו עייפים, מותשים ונטולי כוחות.
אנו יוצרים דרמות מכמה סיבות:
*חוסר הבנה או פרשנות שגויה של המציאות
* בריחה מכאב, פחד ורגשות לא נעימים
* הימנעות מלקיחת אחריות ויצירת שינוי
* אישור תחושת הקיום שלנו (תחושת ה"אני" שנובעת מהאישיות/האגו)
* חוסר מודעות
חוסר הבנה או פרשנות שגויה של המציאות
נדיר מאוד שאנו רואים וחווים את המציאות כפי שהיא. בכל רגע ורגע אנו בוחרים (באופן מודע או לא מודע) נקודת מבט מסויימת על המציאות, פרשנות מסויימת של המציאות ועל פי נקודת המבט או הפרשנות שלנו, החוויה שלנו של המציאות משתנה. זה דומה מאוד להסתכלות על פסל, נוף וכד'. מכל נקודת מבט שנבחר נראה ונחווה משהו אחר.
לדוגמא במהלך יום העבודה את/ה נתקל/ת בבוס שלך שמבקש ממך להכנס אליו בסוף היום לשיחה, אך אינו מציין את הסיבה בגינה הוא רוצה לדבר איתך.
יתכן ותחשב/י על כל הסיבות האפשרויות שאת/ה יכול/ה להעלות בדעתך ותבחר/י באופן מודע את הסיבה הכי הגיונית, לדוגמא שהוא רוצה לקבל דיווח על ההתקדמות שלך בפרוייקט שאת/ה עובד/ת עליו. עקב פרשנות זו תתכוננ/י באופן מנטלי לפגישה ותכינ/י הצגה של הנושא. זוהי דוגמא לפרשנות מודעת. את/ה מודעת לכך שעשית פרשנות.
יתכן שבהתאם לניסיון העבר שלך, תקפוץ לראשך באופן מיידי פרשנות מסויימת, לדוגמא אם בעבר קיבלת הרבה פידבקים חיוביים מהבוס שלך, יתכן ותעלה בראשך המחשבה "הוא רוצה לשבח אותי על הביצועים שלי בפרוייקט האחרון". עקב פרשנות זו תרגיש/י שמחה, גאווה וכד'. לעיתים זו פרשנות מודעת ולעיתים זו פרשנות לא מודעת, כלומר אינך מודע/ת לכך שעשית פרשנות ואת/ה משוכנע/ת שזו המציאות. לא עולה על דעתך אפשרות אחרת.
לעיתים הפרשנות שאנו עושים, בכלל לא נעשית ברמה המחשבתית ונחווית כתחושה/רגש. הפרשנות נובעת מהטיות מאוד עמוקות וקדומות שהוטבעו בנו בשלבים מוקדמים בחיינו. לדוגמא, אם הוריך תמיד העבירו עליך ביקורת שלילית, ברגע שהבוס יזמין אותך לשיחה את/ה תחווה אי נוחות, מתח וכד' כי ישנה בתוכך הטיה שגורמת לך לזהות אירוע של "רוצים לדבר איתי" כאירוע של "רוצים להעביר עלי ביקורת". זו בדרך כלל פרשנות לא מודעת.
יש אינסוף נקודות מבט ופרשנויות אפשריות, אך המציאות הינה שהבוס רוצה לדבר איתך ואינך יודעת למה. כל פרשנות שתבחר/י באופן מודע או לא מודע, מרחיקה אותך מהמציאות וגורמת לך לחוות משהו שאינו קשור למציאות. ניתן להשאר עם המציאות, להשלים עם אי הודאות, לא לבחור בפרשנות מסויימת ולחכות בסבלנות עד שהדברים יתבהרו. ניתן גם לעשות את הצעדים הנדרשים כדי ליצור בהירות גדולה יותר, לדוגמא להכנס למשרד של הבוס ולשאול אותו במה מדובר.
להרחבה בנושא ראה/י מאמר "חזרה למציאות".
בריחה מכאב, פחד ורגשות לא נעימים
הרצון לחוות רגשות נעימים ולברוח מרגשות לא נעימים מושרש בטבע האנושי. למעשה כל מבנה האישיות בנוי כמגננה ובריחה מכאב, פחד ורגשות לא נעימים.
כיוון שאיננו רוצים לחוות את פצעי וכאבי העבר, כאשר סיטואציות בחיינו מקרבות אותנו למקומות הללו בתוכנו, נחווה פחד. כיוון שאיננו רוצים לחוות פחד וכאב, נוצרים בתוכנו מנגנוני הגנה אשר מונעים מאיתנו להרגיש פחדים וכאבים אלו. כדי לא לחוות כאב, פחד ומנגנוני הגנה, מתעוררת בתוכנו סערת רגשות. כדי לא לחוות את הרגשות, אנו בורחים לחשיבה (חשיבה אובססיבית, מחשבות טורדניות, יצירת סיפורים ודרמות מנטליות וכד'). כדי לא לחוות את חוסר השקט הנוצר עקב החשיבה, אנו עסוקים בעשייה בלתי פוסקת, ביצירת דרמות ומשברים סביבנו, צפייה בטלוויזיה, שינה, אוכל, עישון, אלכוהול, סמים, כדורי הרגעה וכד'. כל תהליך הבריחה הזה מצריך הרבה מאד מאמץ ואנרגיה, גורם לסבל מיותר, אינו מאפשר ריפוי וצמיחה ומונע מאיתנו לראות את המציאות כפי שהיא, לפגוש אותה, להיות נוכחים ברגע הזה ולחוות את החיים במלואם [להרחבה בנושא זה מומלץ לקרוא את המאמרים עולם הרגש, לפגוש כאב וסבל, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם].
חשוב להבין שיצירת הדרמה מהווה בריחה מהכאב, הפחד והרגשות הראשוניים שהתעוררו בנו, גם אם היא יוצרת רגשות דומים לרגשות הראשוניים ו/או ויוצרת רגשות חדשים. יתכן שנחווה את הרגשות שנוצרו עקב הדרמה ויתכן שנברח גם מרגשות אלו על ידי יצירת עימותים, דרמות נוספות או על ידי נתיבי הבריחה שצויינו לעיל.
נמחיש ונחדד את הנקודה הזו. בדוגמא לעיל, יתכן שברגע הראשוני שהבוס מבקש לדבר איתך, בגלל ניסיון והטבעות העבר מתעוררים בך כאב ופחד לא מודעים ואת/ה חווה כיווץ באזור הסרעפת (מנגנון הגנה שמונע ממך לחוות את הכאב והפחד). כבריחה מהחוויה הזו, עולה בראשך סיפור שהבוס הולך לפטר אותך, את/ה מאמינ/ה לסיפור הזה ויוצר/ת בתוכך את סרט הדרמה של "הולכים לפטר אותי".
יתכן שאת/ה משתפ/ת בדרמה הזו את הקרובים אליך והם נשאבים אל תוך הדרמה הזו, מגיבים אליה ומלבים אותה. סרט הדרמה הזה בהחלט מעלה רגשות רבים בתוכך, אפילו כאב ופחד, ויתכן שאת/ה חווה אותם, כי הם מועצמים כל כך על ידי הדרמה, שכבר לא ניתן לברוח מהם, אך זה לא הכאב, הפחד והרגשות הראשוניים אשר עלו בתוכך. זה דומה לכך שאת/ה עובר/ת משבר מסויים בחיים וכדי להשכיח את המשבר מליבך את/ה הולכ/ת לסרט קולנוע, הסרט הזה מעלה בתוכך מנעד של רגשות ואת/ה חווה אותם, אך החוויה של הרגשות בסרט לא שינתה במאומה את העובדה שאת/ה חווה משבר בחייך האמיתיים ועליך להתמודד עם הרגשות שהמשבר הזה מעלה בתוכך.
הימנעות מלקיחת אחריות ויצירת שינוי
לעיתים בבסיס הדרמה, נראה גישה שהינה קורבנית או מאשימה, גישה שמאמינה שאנו קורבנות חסרי ישע של נסיבות חיינו והסובבים אותנו, כאילו אין לנו חלק באירועים שקרו והאשמה היא בהם.
יצירת הדרמה וההתעסקות בה, מסיחה את דעתנו ומאפשרת לנו להמנע מלקיחת אחריות על חיינו ויצירת שינוי מהותי בחיינו.
אמנם אין לנו שליטה על חלק גדול מנסיבות חיינו ועל ההתנהגות של האנשים מסביבנו, אך יש לנו שליטה מלאה על התגובה שלנו לנסיבות ולאנשים ועל מה שאנו בוחרים לעשות עם הקלפים שקיבלנו.
אישור תחושת הקיום שלנו (תחושת ה"אני" שנובעת מהאישיות/האגו)
כשאנו נולדים אין לנו תחושת קיום מוגדרת, איננו יודעים "מי אני?". לאורך כל חיינו אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו, לבסס זהות מסויימת. הזהות הזו מושפעת מאיך שאנו משתקפים בעיני עצמנו ובעיני הסביבה. כיוון שההשתקפות הזו נתונה לשינויים מתמידים, הזהות שלנו אינה יציבה וזקוקה לאישור מתמיד. מעניין שהשפה שלנו מעידה על כך, המילה "תקף" מוכלת במילה "השתקפות".
תחושת הקיום או תחושת ה"אני" של רובנו מזוהה עם סיפור חיינו (העבר והעתיד שלנו, מאין באנו ולאן אנו הולכים) ועם תחושות הגוף, הרגשות והמחשבות שנחוות בהווה.
כשאנו יוצרים דרמות, אנו מעצימים את הסיפור ומגבירים את עוצמת המחשבות, רגשות ותחושות הגוף ומחזקים את תחושת הקיום הזו, בגדר "אני חושב, מרגיש וחש, משמע אני קיים" או "יש לי סיפור עוצמתי ומרובה אירועים, משמע אני קיים".
כשאנו משתפים אנשים אחרים בדרמות שאנו חווים או שואבים אנשים אחרים לתוך הדרמות והמשברים שאנו יוצרים, אנו הופכים לדמות הראשית, תופסים את מרכז הבמה ותשומת הלב. האנשים בחיינו הופכים לדמויות משנה והסביבה לתפאורה. בצורה זו אנו מחזקים את תחושת הקיום שלנו, בגדר "אני במרכז, משמע אני קיים".
כפי שנאמר לעיל, בבסיס הדרמה קונפליקט כלשהו, בינך לבין עצמך, בינך לבין האחר, בינך לבין החיים והמציאות. הקונפליקט הזה יוצר הפרדה בין שני צדדים וגבולות מאוד ברורים של ה"אני" אשר מחזקים את תחושת הקיום, בגדר "אני נפרד, משמע אני קיים" או "אני מתנגד, משמע אני קיים".
כאשר יש קבלה מוחלטת של המציאות כפי שהיא, כאשר אנו נוכחים ברגע הזה (ולא בורחים לסיפור החיים שלנו שיכול להתקיים רק בעבר או בעתיד), כאשר אנו נפתחים לחוות את הרגשות והכאבים שלנו במלואם כפי שהם, תחושת הקיום המוכרת שנובעת מהאישיות מתמוססת ואנו מגלים תחושת קיום בסיסית יותר, שאינה זקוקה להגדרה או לאישור, "אני קיים".
להרחבה בנושא ראה/י מאמר בנושא "מי אני?".
חוסר מודעות
לעיתים רבות איננו מודעים לכך שאנו יוצרים את הדרמה בחיינו. אנו משוכנעים שזו המציאות. אנו לא מודעים לפרשנויות שאנו עושים, לתגובות המוגזמות וכד'. אנו לא מודעים לכך שיש לנו אפשרות לחיות חיים נטולי דרמה: להמנע מיצירת דרמות ולהמנע מלהישאב ולשתף פעולה עם דרמות שאנשים אחרים יוצרים.
יתכן שמגיל צעיר ראינו את דמויות המפתח בחיינו מגיבות באופן דרמטי ונשאבנו אל תוך הדרמה שלהן. יתכן שלמדנו שכאשר אנו מגיבים באופן דרמטי אנו משיגים את מה שאנו רוצים, כי דמויות המפתח בחיינו שיתפו פעולה עם הדרמה שלנו. יתכן שלא היתה לנו דוגמה של אנשים אשר מנהלים חיים נטולי דרמות.
בחירה בחיים נטולי דרמה מורכבת מכמה רבדים:
* הגברת המודעות לנושא הדרמה (ללמוד לזהות מתי אנו יוצרים דרמות ומתי אנו משתפים פעולה עם או נשאבים אל תוך הדרמות שאנשים אחרים יוצרים).
* החלטה נחושה להמנע מדרמה.
* הסכמה לחיים של חוסר ודאות (ויתור על הצורך בפרשנויות) ויצירת בהירות.
* פתיחות לכל מנעד הרגשות.
* נתינת תשומת לב ואהבה למקומות הכואבים בתוכנו.
* התמסרות לרגע הזה, לשקט ולתחושת הקיום הבסיסית, "אני קיים".
הגברת המודעות לנושא הדרמה בחיינו
הגברת המודעות לנושא הדרמה מתחילה בהכרה בכך שאנו הבמאים, שחקנים ראשיים ושחקני המשנה בדרמות בחיינו. אנו מקור הדרמה ואנו יכולים לבחור בחיים נטולי דרמה.
נרצה ללמוד לזהות מתי אנו יוצרים דרמות ומתי אנו נשאבים לדרמות שאנשים אחרים יוצרים.
סממנים אפשריים לדרמות:
* כיווץ בגוף באזור הפנים (לדוגמא הלסת), הידיים, מקלעת השמש, הבטן וכד'.
* מועקה באזור בית החזה.
* חזרה אינסופית על אותה שיחה/סיפור בראשך או באוזני כל מי שמוכן לשמוע.
* תחושה של קורבנות או תוקפנות.
* תחושה של סגירות וריחוק.
* התעסקות בהתגוננות או האשמה.
* סערה רגשית, כעס, מתח נפשי, חרדה ודאגה.
* הגזמה והקצנה – האם התגובה שלך כרגע תואמת את האירוע או שזו תגובה מוגזמת? האם את/ה מסלימ/ה כרגע את הסיטואציה?
מומלץ לשים לב לשפה שאת/ה משתמש/ת בה בראשך או כשאת/ה מדבר/ת עם אדם אחר. האם את/ה באמת מתאר/ת את הדברים כפי שהם או שאת/ה נוטה להגזים ולהקצין?
דוגמאות: האם באמת היום היה היום הכי גרוע בחיים שלך? האם היא באמת תמיד מאחרת? האם ההתנהגות שלו באמת בלתי נסבלת?
הסממנים שמפורטים לעיל הינם דוגמאות לסממנים אפשריים שמעידים על כך שבאותו הרגע את/ה נמצא/ת בתוך דרמה. יתכן שתחווה/י סממנים אלו גם כשאינך שרוי/ה בדרמה. יתכן שהסממנים שאת/ה חווה כשאת/ה שרוי/ה בדרמה הינם שונים. למד/י לזהות את הסממנים שרלוונטיים עבורך.
ניתן לראות נטיה לדרמה בבחירות שאנו עושים בחיינו:
* האם את/ה נשאר/ת בקשרים אשר יוצרים דרמה בחייך או עם אנשים אשר נוטים ליצור דרמות?
* האם יש לך נטייה לקחת על עצמך את תפקיד המציל/ה, העוזר/ת או המטפל/ת? (יכול להעיד על נטייה לשתף פעולה עם דרמה שאנשים אחרים יוצרים).
החלטה נחושה להמנע מדרמה
חיים נטולי דרמה זו בחירה שעלינו לעמוד מאחוריה בנחישות בכל רגע נתון. בכל פעם שאנו מזהים את הנטייה הפנימית ליצור דרמה או את הסממנים שמעידים על כך שאנו יוצרים דרמה, משתפים פעולה או נשאבים לתוך דרמות שאנשים אחרים יוצרים, עלינו להזכיר לעצמנו שהחלטנו להמנע מדרמה, שאנו בוחרים בחיים נטולי דרמה ולהעזר בכלים שמפורטים להלן כדי להמנע מדרמות או כדי להשתחרר מהן.
הסכמה לחיים בחוסר ודאות ויצירת בהירות
בחיים יש חוסר ודאות בסיסי, איננו יודעים מה יקרה עוד רגע, למה הדברים קורים וכד'. לרובנו קשה לחיות עם חוסר ודאות, אך זו המציאות.
הבחירה בפרשנות מסויימת, נותנת לנו תחושה מלאכותית של ודאות, אך תחושה זו אינה מעוגנת במציאות.
הנכונות לקבל את חוסר הודאות הבסיסי הזה ולהפתח לתחושת אי הידיעה, מאפשרת לנו לוותר על הצורך בפרשנות למציאות ולהפתח למציאות כפי שהיא כרגע, כפי שהיא נחווית דרך החושים ודרך הגוף [ראה/י מדיטצית התבוננות מודרכת/מדיטצית נוכחות ברגע הזה].
כשאת/ה מזהה את הנטייה הפנימית ליצור דרמה או את הסממנים שמעידים על כך שאת/ה יוצר/ת דרמה, משתפ/ת פעולה או נשאב/ת לתוך דרמה שאנשים אחרים יוצרים, עצר/י ושאל/י את עצמך:
"מה הפרשנות שעליה מתבססת הדרמה? האם הפרשנות הזו אמיתית? מה קורה כשאני מאמינ/ה לפרשנות הזו? איך הייתי מגיב/ה לסיטואציה בלי הפרשנות הזו?"
[להרחבה בנושא הכנס/י לאתר "העבודה של ביירון קייטי"].
דרך פעולה זו מתאימה כאשר הפרשנות נעשית ברמת המנטלית. אם הפרשנות אינה ברמה המנטלית ונחווית ברמה הרגשית, בגלל הטיות והטבעות העבר, עדיף להרגיש את הרגשות (פירוט בסעיף הבא).
אם קשה לך להשאר עם תחושת חוסר הודאות ואי הידיעה, ניתן להמנע ממרבית הדרמות על ידי בחירת פרשנות אשר מניחה שלצד השני היתה כוונה טובה או שהכל קורה לטובה.
בנוסף, מתי שניתן, בחר/י ליצור בהירות. דאג/י להתבטא בבהירות כדי שאנשים אחרים יבינו אותך נכונה ולא יצטרכו לפרש את דבריך ומעשיך.
כשאת/ה חווה חוסר בהירות ביחס למילים ומעשים של אנשים אחרים, בקש/י מהם הבהרה. בצורה זו ניתן להמנע מחוסר הבנה ופרשנויות שגויות אשר נמצאות בבסיס הדרמות.
פתיחות לכל מנעד הרגשות
כשאת/ה מזהה את הנטייה הפנימית ליצור דרמה או את הסממנים שמעידים על כך שאת/ה יוצר/ת דרמה, משתפ/ת פעולה או נשאב/ת לתוך דרמה שאנשים אחרים יוצרים, עצר/י ושאל/י את עצמך:
"מה אני מרגיש/ה כרגע? מה אני נמנע/ת מלהרגיש?", הסב/י את תשומת הלב אל תוך הגוף וזהה/י את המקום בגוף בו הרגש בא לידי ביטוי. כשאנו מודעים לרגשות שלנו, מזהים אותם בגוף ברגע שהם מתעוררים בתוכנו, נפתחים אליהם, נושמים לתוכם, מכילים אותם ומרגישים אותם ישירות בגוף, רב הרגשות מתמוססים ומשתחררים.
בצורה זו אנו עוצרים את נתיב הבריחה שפורט לעיל ומתחילים נתיב של קבלה, חמלה וריפוי. המפגש עם הרגשות, פותח פתח לזהות את מנגנוני ההגנה שלנו, את הפחדים שלנו ואת כאבי העבר, לתת להם את המרחב הבטוח לעלות בו ותשומת לב מחבקת, אוהבת ומרפאה.
להרחבה בנושא זה והבנה איך לעשות זאת בפועל מומלץ לקרוא את המאמרים עולם הרגש, לפגוש כאב וסבל, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם.
נתינת תשומת לב ואהבה למקומות הכואבים בתוכנו
רובנו סוחבים איתנו את כאבי העבר, אותם מקומות כואבים ופגועים בתוכנו שנוצרו בילדותנו, מעין פצעים פתוחים/ילדים כואבים בתוכנו אשר מרגישים שאינם ראויים לאהבה.
הדחקה, התנגדות, בריחה או ניסיון לעקור מתוכנו את הכאבים הללו, בצורה לא מודעת, ברמה זו או אחרת, מנהלים את חיינו ואת מערכות היחסים שלנו, גורמים לנקודות עוורות, מהווים בסיס אינסופי ליצירת דרמה ולהתנהגות בצורה שקשה לנו לקבל ולאהוב.
המקומות הללו בתוכנו זקוקים יותר מכל לתשומת לב, למרחב בטוח שבו הם יכולים לעלות לפני השטח, לקבלה, לחמלה ולאהבה.
כשאת/ה מזהה את הנטייה הפנימית ליצור דרמה או את הסממנים שמעידים על כך שאת/ה יוצר/ת דרמה, משתפ/ת פעולה או נשאב/ת לתוך דרמה שאנשים אחרים יוצרים, התבוננ/י בעצמך ובהתנהגות שלך בעיניים פתוחות לרווחה, ושאל/י את עצמך:
"האם אני יכול/ה להעניק לעצמי את תשומת הלב, הקבלה, החמלה והאהבה שאני זקוק/ה להם כרגע?". בעת השאלה, נסה/י להסב את תשומת הלב אל הגוף. יתכן שהשאלה תאפשר לך לבוא במגע עם אותו כאב ראשוני פנימי בתוכך שזקוק לדברים הללו. הפנה/י את תשומת הלב לאותו אזור בגוף שהכאב מתעורר בו, קבל/י אותו בזרועות פתוחות, בחיבוק מכיל והענק/י לו תשומת לב, חמלה ואהבה.
להרחבה בנושא זה והבנה איך לעשות זאת בפועל מומלץ לקרוא את המאמרים עולם הרגש, לפגוש כאב וסבל, על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם , אהבה, חמלה ומחילה.
התמסרות לרגע הזה, לשקט ולתחושת הקיום הבסיסית, "אני קיים"
בכל רגע בו אנו בוחרים להמנע מדרמות ולחוות את הרגע הזה כפי שהוא, אנו מגלים את השקט שבעין הסערה.
כדי לדבוק בחיים נטולי דרמה, עלינו ללמוד להיות נוכחים ברגע הזה; לשהות, להתרגל, להתאהב ולהתמסר לשקט הזה ולתחושת הקיום הבסיסית "אני קיים". כך ההרגל לחזק את תחושת ה"אני" שנובעת מהאישיות דרך יצירת התנגדות, עימותים ודרמות, מוחלף בהתמוססות תחושה זו אל תוך השקט ותחושת הקיום הבסיסית "אני קיים" שמתגלים בעת נוכחות מלאה ברגע הזה.
תרגול מדיטציה של התבוננות ונוכחות ברגע הזה יעזור לנו ללמוד להיות נוכחים ברגע הזה ולבוא במגע עם השקט הזה [ראה/י מדיטצית התבוננות מודרכת/מדיטצית נוכחות ברגע הזה].
מדיטציה מומלצת שעוזרת לבוא במגע עם תחושת הקיום הבסיסית "אני קיים" הינה מדיטציה בה יושבים, עוצמים עיניים, ממקדים את תשומת הלב במרכז חלל בית החזה ומרגישים את האזור הזה לאורך המדיטציה. במהלך תרגול המדיטציה, מאפשרים לחלל הזה של מרכז בית החזה לעטוף אותנו, כאילו אנו יושבים במרכז בית החזה וחווים הכל דרך אזור זה. מאפשרים לכל מחשבה, תחושה ורגש לעלות ולהתמוסס חזרה אל תוך המרחב של מרכז בית החזה. לפני תרגול המדיטציה, כדי לצאת מהראש, מומלץ לתרגל כמה נשימות יוגיות או הרפיה יוגית.
להרחבה בנושא זה ראה/י מאמרים בנושא "מי אני?" ו"חיים כאן ועכשיו".
"כאשר אינך מכבד/ת את הרגע הזה, בכך שאת/ה מאפשר/ת לו להיות, את/ה יוצר/ת דרמה" – אקהרט טולה
When you are not honoring the present moment by allowing it to be, you are creating drama – Eckhart Tolle
את הנושאים המתוארים במאמר לעיל, ניתן ללמוד במפגשי מודעות רגשית וריפוי רגשי ובקורס מדיטציה ומודעות.
התקשר/י עכשיו 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום מפגש אישי של מודעות רגשית וטיפול רגשי או שיעור התנסות בחינם בקורס מדיטציה ומודעות.
השיעורים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גר/ה באזורים אלו, ניתן לקיים מפגשים אלו דרך שיחת וידאו בסקייפ (skype) .
כתיבת תגובה