תקציר: מאמר זה עוסק במה היא אהבה; מתמקד בראיה הרוחנית על פיה אהבה הנה המהות שלנו; בוחן כיצד צמצמנו את מרחב האהבה שאנו חווים, התרחקנו מעצמנו והתחלנו לנהוג כקבצנים של אהבה; וכיצד ניתן להתחבר למי שאנו באמת ולחיות כמקור של אהבה ללא תנאי. המאמר כולל פתגמים מעוררי השראה על אהבה.
א-ה-בה – מילה קטנה בת ארבע אותיות שקצרה היריעה מלהכיל את כל מה שנכתב וניתן לכתוב אודותיה. רבים שאלו "מה זאת אהבה?".
ישנם סוגים שונים של אהבה (אהבה רומנטית, אהבה ארוטית, אהבה בין בני משפחה, אהבה בין הורים לילדים, אהבה אפלטונית/חברית, אהבה דתית וכד') והגדרות רבות למילה אהבה:
* רגש של חיבה חזקה וקשר אישי.
* דאגה נדיבה, נאמנה ולא אנוכית לרווחתו של האחר.
* חוסר אנוכיות בלתי מותנה (הגדרה של הביולוג ג'רמי גריפיט).
* שמחה בשמחתו של האחר (הגדרה של הפילוסוף גוטפריד לייבניץ').
* בחירה מודעת/מחוייבות לעשיית סדרה של מעשים אוהבים לאורך זמן, שעשויה להתחיל מרגש לא רצוני, אך לאחר מכן אינה תלויה ברגש זה. למעשה הרגש של האהבה הינו שטחי יותר מאשר המחויבות לאהוב (הגדרה של הפסיכולוג אריק פרום).
* מעלה הכוללת בתוכה טוב לב, חמלה וחיבה. פאולוס מתרסוס (שאול התרסי, פאולוס השליח) אמר שאהבה הינה המעלה הגדולה ביותר ותיאר אותה בברית החדשה באגרת אל הקורינתים:
"Love is patient, love is kind. It does not envy, it does not boast, it is not proud.
It is not rude, it is not self-seeking, it is not easily angered, it keeps no record of wrongs.
Love does not delight in evil but rejoices with the truth.
It always protects, always trusts, always hopes, and always perseveres. Love never fails."
במסורת הטנטרית האלה טריפורה סונדרי (Tripura Sundari) הנה אלת האהבה, היופי, הפאר, האמת, ההרמוניה, הקשר הזוגי, התשוקה לריבוי והתשוקה לאחדות, הזריחה של אלף שמשות, המלכה של כל המלכות. אהבה חושפת את היופי בכל. אהבה מביאה להרמוניה. לשם האהבה, ה"אחד" הפך ל"רבים" ודרך האהבה ה"רבים" זוכים להתאחד אחד עם השני ועם ה"אחד". דרך האהבה מתגלה האמת האבסולוטית, שאין "אני" ש"אוהב" "אותך", השלושה אחד הם, יש רק אהבה.
"To love you is to separate. I am love, and that is as close as it can get." – Byron Katie
בראיה הרוחנית אהבה הנה המהות שלנו, מי שאנחנו באמת (כך גם מודעות, אושר ושלווה). מרחב פתוח, אינסופי, מקבל, מאפשר, בלתי מותנה, כולל את הכל.
"Love is not different from the Self. Love of an object is of an inferior order and cannot endure.
Whereas the Self is Love, in other words God is Love." – Ramana Maharshi
אם אהבה הנה המהות שלנו, מה מונע מאיתנו לחוות את עצמנו כמרחב של אהבה?
כתינוקות נולדנו כמרחב פתוח. חווינו והבענו כל דבר במלואו. הפתיחות הבוטחת והתמימה הזו הנה מקור היופי של תינוקות ומעוררת בנו אהבה כלפיהם.
רובנו בשלב זה או אחר של ילדותנו המוקדמת, חווינו אהבה מותנה, כלומר הרגשנו שלא אהבו אותנו כפי שאנחנו, אלא שהיינו צריכים להיות ראויים לאהבה, שהיו תכונות והתנהגויות רצויות שזיכו אותנו באהבה והיו תכונות והתנהגויות לא רצויות שלא היו ראויות לאהבה וגינו אותנו בגינם. עם השנים למדנו והפנמנו שיש מקומות בתוכנו שאינם ראויים לאהבה. בכך שהוצאנו את המקומות הללו מתוך מרחב האהבה, צמצמנו את מרחב האהבה שאנו חווים (במציאות מרחב האהבה אינו משתנה, אך אנו מפסיקים לחוות אותו כמרחב אינסופי שכולל את הכל ומתחילים לחוות אותו כמצומצם ומוגבל) והחלפנו את האהבה הבלתי מותנה באהבה מותנה, שלמעשה אינה אהבה. החלפנו את המרחב המקבל בשיפוטיות.
למדנו שזה כואב כשלא אוהבים אותנו. החלטנו להימנע ולהתגונן בכל דרך אפשרית מהכאב הזה. כך התחלנו להיות מונעים מתוך פחד ובריחה מכאב (=אישיות, הסבר להלן), במקום מתוך מרחב של אהבה. כך עבר הדגש מלאהוב (מרחב של אהבה) ללהיות אהוב (פחד). כך התרחקנו מעצמנו והפכנו לקבצנים של אהבה במקום להיות המקור של אהבה שאנו באמת.
ניתן להגדיר את האישיות כמגננה ובריחה מכאב (פיזי או נפשי), אוסף של אמונות ודפוסי התנהגות שמתבססים על מניעת סיטואציות שיגרמו לנו לכאב בהתאם לזיכרון של כאבי העבר (להלן שכבת הכאב). כאשר אנו נתקלים בסיטואציות שעלולות לגרום לנו לכאב, מתעורר בנו פחד. מעל שכבות הכאב והפחד, נוצרים בגוף מנגנוני הגנה, בצורת כיווצים פיזיים, שמונעים מאתנו להרגיש את הפחד והכאב. כדי לא להרגיש את הכאב, הפחד ומנגנוני ההגנה, נוצרת שכבת רגשות. כדי לא להרגיש את הכאב, הפחד, מנגנוני ההגנה והרגשות, נוצרת שכבת מחשבות / סיפורים מנטליים / פרשנות מנטלית למציאות. כדי לא להרגיש את כל השכבות הללו, אנו עסוקים תמיד בסוג של בריחה (יצירת דרמות, עשייה בלתי פוסקת, טלוויזיה, אכילה, אלכוהול, סמים, תרופות הרגעה וכד'). כל שכבה כזו מצמצמת את מרחב האהבה שאנו חווים ומרחיקה אותנו מלחוות את עצמנו כמרחב של אהבה.
דרך חיים זו גורמת לנו להסגר בפני החיים, לא לבטוח, לנסות לשלוט בחיים ובאנשים אחרים. הסגירות, ההתגוננות, החשדות, הבריחה, המניפולציות, הניסיון לשליטה וכד' גורמות לנו לנהוג בצורה שאינה מעוררת כלפנו אהבה (זכרו מה מעורר בנו אהבה כלפי תינוקות).
הבריחה וההתגוננות המתמדת מכאב, גורמת ליותר כאב וסבל, לחוסר שקט תמידי, הוצאת אנרגיה מיותרת, להתרחקות מתמדת מעצמנו, ולהתנהגות שאינה מעוררת כלפנו אהבה. האישיות מצמצמת את מרחב האהבה שאנו חווים ומונעת מאתנו לחוות את עצמנו כמרחב של אהבה. אנו חווים את עצמנו כאישיות נפרדת ומוגבלת, במקום כמרחב פתוח, אינסופי שכולל הכל.
מכל הכאבים שניתן לחוות, הכאב שאנו מתנגדים אליו ביותר הנו הכאב הראשוני של להיות דחוי ולא ראוי לאהבה. סביר להניח שהסיבה לכך הנה מנגנון הישרדותי. כפי שכאב פיזי, עוזר לנו להתרחק ממצבים שמסכנים אותנו, כך גם הכאב הנפשי של להיות דחוי ולא ראוי לאהבה, כי איך נשרוד לבד בעולם מנוכר? כילדים אנו חסרי ישע ללא אהבת ודאגת ההורים וגם כמבוגרים אנו תלויים בקהילה.
חרדת הנטישה נמצאת בבסיסו של הפחד מלהיות דחוי ולא ראוי לאהבה.
"If you act from fear, there’s no way you can receive love, because you’re trapped in a thought about what you have to do for love." – Byron Katie
חלק גדול מהזמן אנו מונעים מהכמיהה להיות אהובים: הרצון להצליח, להראות טוב, להשתלב, למצוא חן וכד'. הכמיהה הזו גורמת לנו לנהוג פעמים רבות בצורה שאינה מדויקת עבורנו; לתת ממקום לא טהור (נתינה מהראש כדי למצוא חן במקום נתינה מאהבה כדי לגרום אושר לאחר); לנסות להיות אחרים ממה שאנו באמת, בהתאם למה שאנו חושבים שאנשים אחרים יאהבו. התנהגות זו גורמת לנו להתרחק מעצמנו כמקור של אהבה; לאורך זמן התנהגות זו יוצרת תרעומת בקרבנו, על כך שאנו "צריכים" לנהוג ולהיות אחרים ממה שאנו באמת כדי שיאהבו אותנו ועל כך שבעצם לא באמת אוהבים אותנו כפי שאנחנו, כי איננו מרגישים ראויים לאהבה כפי שאנחנו ולכן איננו מרגישים בטוחים מספיק בכדי לחשוף את עצמנו ולהתנהג בצורה אותנטית.
הכמיהה להיות אהובים גורמת לנו לחפש כל הזמן אישור והוכחות לכך שאנו אהובים. יש לנו אמונות שונות לגבי מה משמש הוכחה לאהבה ומה לא. אם מתנהגים כלפנו בצורה מסוימת שתואמת את האמונות הללו, נחשוב שאוהבים אותנו ובאופן רגעי נרגיש אהובים (תחושה שנובעת מהמחשבה שהננו אהובים, לא מחיבור אמתי למרחב האהבה) ואם מתנהגים כלפנו בצורה שאינה תואמת את האמונות הללו, נחשוב ונרגיש דחויים.
פעמים רבות אוהבים אותנו אך מביעים את האהבה הזו בצורה שאינה תואמת את האמונות שלנו ואנו מרגישים דחויים. כמו כן האמונה שיש בתוכנו מקומות שאינם ראויים לאהבה הנה כל כך עמוקה ומושרשת בנו, שהוכחה שנקבל מבחוץ תגרום לנו להרגיש אהובים רק באופן רגעי וישר נתחיל לחפש הוכחות נוספות. אין אף הוכחה שנקבל מבחוץ שתגרום לנו להרגיש ראויים לאהבה.
כמו כן, האמונה שאנו צריכים להיות ראויים לאהבה, הולכת יד ביד עם האמונה שאנשים אחרים צריכים להיות ראויים לאהבה. אנו בודקים האם אנשים אחרים ראויים לאהבתנו. למעשה אנו באים ממקום שיפוטי ומחפשים בנרות את המקומות בהם אנשים לא ראויים לאהבתנו במקום לתת אהבה ללא תנאי. המקומות שנגלה שאינם ראויים לאהבה באחרים הנם זהים למקומות שאנו מרגישים שאינם ראויים לאהבה בתוכנו, בגדר "הפוסל במומו פוסל".
כאשר אנו מחפשים הוכחות לכך שאנו נאהבים או שאחרים ראויים לאהבתנו, אנו פועלים מתוך הראש והאישיות, כקבצנים של אהבה, מנותקים מעצמנו כמקור של אהבה, איננו מסוגלים להרגיש אהובים ולאהוב את עצמנו או את האחר.
"We waste time looking for the perfect lover, instead of creating the perfect love." – Tom Robbins
רק כשאנו מקבלים, פוגשים ומרגישים את כל המקומות בתוכנו שאנו מרגישים שאינם ראויים לאהבה, אנו חוזרים למרחב הפתוח והמקבל של האהבה ומרגישים את עצמנו כמקור של אהבה, רק אז אנו באמת יכולים לאהוב, להרגיש אהובים ולראות שאוהבים אותנו ומביעים כלפנו אהבה בצורה שייחודית לאדם שמביע כלפנו אהבה.
כמו כן, "אהבה מייצרת אהבה" (המיסטיקן הפרסי רומי) כשאנו מחוברים לעצמנו ונוהגים בצורה אותנטית כמרחב ומקור של אהבה ללא תנאי, זה גורם לאנשים אחרים להתחבר לעצמם כמרחב ומקור של אהבה ולתת אהבה אמתית, אהבה ללא תנאי.
"Love is all I can possess and no one can deprive me of it." – Kahlil Gibran
הדגש על להיות נאהב במקום להיות מקור של אהבה, יחד עם האמונה באהבה מותנה, גורם ליחסים שמבוססים על תלות והיאחזות (attachment) במקום על אהבה וחופש. עד שמצאנו מישהו שחושב שאנו ראויים לאהבתו ואנו חושבים שהוא ראוי לאהבתנו… האהבה הופכת להיות בגדר נס ומאוד אישית. אנו חושבים שמקור האהבה הוא באחר, לא בנו. הוא זה שאוהב אותנו וגורם לנו להרגיש אהבה כלפיו ולכן אנו חוששים לאבד אותו. שכחנו שאנו מקור האהבה.
כמו כן, קיים בלבול בין תשוקה ומשיכה מינית לאהבה. איננו מרגישים משיכה מינית כלפי כולם ולכן אנו מפתחים היאחזות כלפי אנשים שאנו מרגישים משיכה מינית כלפיהם.
כשאנו חווים את עצמנו כמקור של אהבה, אנו יכולים לאהוב את כולם. אין זה אומר שנרצה להיות במערכת יחסים זוגית, אינטימית או חברית עם כולם, אך זה בהחלט מגביר את מרחב האפשרויות שלנו להיפתח, לאהוב ולהימשך לאנשים אחרים, כיוון שכשאנו אוהבים אנו רואים את היופי באחר. אנו בוטחים ביכולתנו להיפתח, לאהוב, להימשך.
איננו חוששים לאבד את האחר, כי מקור האהבה הוא בנו ולכן אנו יכולים לבסס יחסים על אהבה וחופש.
"Love gives naught but itself and takes naught but from itself. Love possesses not nor would it be possessed; For love is sufficient unto love."
– The Prophet by Kahlil Gibran
לפעול בעולם כקבצנים של אהבה כשאנו בעצם מקור של אהבה; לנסות כל הזמן להיות ראויים לאהבה ולחפש הוכחות לכך שאנו אהובים, כאשר כל הניסיונות הללו מרחיקים אותנו מלזהות ולהרגיש שאהבה אינה מותנה וגורמים לנו להרגיש פחות אהובים או ראויים לאהבה; לחיות בשיפוטיות מתמדת כשאנו יכולים פשוט לאהוב; לברוח כל הזמן מכאב הדחייה, כאשר מפגש עם הכאב הזה מחזיר אותנו למרחב של אהבה; לשים דגש על להיות אהובים, דבר שגורם לפחד, תלות והזדקקות, במקום על לאהוב, שם האושר, הסיפוק והחופש האמתיים… זה כל כך אירוני. כל כך טרגי כאשר לא מודעים לכך. כל כך קומי כאשר מודעים לכך.
"Love—it wouldn’t change anything. It already has everything it wants. It already is everything it wants, just the way it wants it." – Byron Katie
כשאנו מחוברים לעצמנו וחווים את עצמנו כמקור של אהבה ללא תנאי, אנו שלמים, מאושרים, אוהבים, אהובים וחופשיים. איננו חסרים דבר ואיננו נזקקים לדבר. אנו חיים בנתינה שאינה מבקשת תמורה, כי כבר יש לנו הכל ואושרו של ה"אחר" הנו אושרנו.
"Love has no desire but to fulfill itself. To melt and be like a running brook that sings its melody to the night.
To wake at dawn with a winged heart and give Thanks For Another Day Of Loving." – Kahlil Gibran
מנהג העולם הנו אהבה ונתינה ללא תנאי. השמש מאירה פנים לכולם. הפרחים פורחים ומפיצים ריח עבור כולם. הגשם משקה ומרווה את כולם. הם לא מבקשים תמורה. לא מחפשים הוכחות לכך שהם מוצלחים, יפים או אהובים. הם פשוט נוהגים בהתאם לטבעם ומהותם.
"In my world love is the only law. I do not ask for love, I give it. Such is my nature." – Sri Nisargadatta Maharaj
איך נחווה את עצמנו כמרחב של אהבה ונחיה כמקור של אהבה?
"Your task is not to seek for love, but merely to seek and find all the barriers within yourself that you have built against it." – Rumi
החזרה לעצמנו, כמרחב של אהבה, נעשית דרך מודעות, הפניית תשומת לב מקבלת לכל הדרכים בה אנו מצמצמים את מרחב האהבה שאנו חווים, מתרחקים מעצמנו ופועלים מתוך האישיות, מתוך פחד ומגננה. נרצה להיפתח לחוויה הישירה של צמצום המרחב, איך שהוא נחווה כרגע דרך החושים והגוף. נרצה להניח למחשבות, לסיפורים, לפרשנויות המנטליות ולשיפוטיות ולפגוש ולהרגיש ישירות דרך הגוף את הרגשות, המחסומים, הפחדים והכאבים שעולים בתוכנו [מומלץ מאוד לקרוא את המאמרים "עולם הרגש", "לפגוש כאב וסבל" ו"על מודעות, אישיות וחופש הבחירה ביניהם" אשר מסבירים בצורה מעמיקה איך לחזור לעצמנו, למרחב של מודעות, אהבה, אושר, שלווה וכד' בעזרת מעבר שיטתי דרך שכבות האישיות: איך להניח למחשבות; לפגוש ולהרגיש את הרגשות; לשחרר את מנגנוני ההגנה; לפגוש ולהרגיש את הפחד והכאב].
תשומת לב, קבלה, פתיחות וכד' הנם פעולות/תכונות של אהבה, אשר מחזירות אותנו למרחב של אהבה.
כמו כן נרצה לזהות, להכיר ולהרגיש את הרגעים בהם אנו פועלים מתוך מרחב של אהבה, חווים את עצמנו כמרחב של אהבה. כשזו תהיה נקודת הייחוס שלנו, יהיה קל יותר לזהות מתי אנו מצמצמים את מרחב האהבה שאנו חווים.
"Our job is unconditional love. The job of everyone else in our life is to push our buttons." – Byron Katie
חשוב להבין שרק דרך זה שילחצו לנו על כל הכפתורים האפשריים, נוכל לגלות את כל הדרכים בהם אנו מצמצמים את מרחב האהבה שאנו חווים ונוכל ללמוד לחיות כמקור של אהבה ללא תנאי.
"If you judge people, you have no time to love them" – Mother Teresa
נרצה לזהות את כל הרגעים בהם אנו נוהגים בשיפוטיות כלפי עצמנו או אדם אחר. לזהות את הדיבור הפנימי הנוקשה; את הכיווץ בפנים, בלסת, בבטן וכד'; את הרגשות שעולים בתוכנו עקב השיפוטיות. באותו רגע ניתן את המרחב לשיפוטיות הזו ולכל מה שהיא מביאה עמה. לא נפעל על פי השיפוטיות הזו, לדוגמה, לא נאמר את דעתנו לאדם שאותו אנו שופטים; לא נשאב לסיפור המנטלי של השיפוטיות; לא נשפוט את עצמנו על כך שאנו שיפוטיים; לא נדחיק או נוציא את הרגשות שעולים בתוכנו עקב השיפוטיות. פשוט ניתן תשומת לב מקבלת לכל מה שקורה בתוכנו כרגע.
המורה הרוחנית ביירון קייטי פיתחה שיטה שנקראת "העבודה" (The Work), בה ניתן לראות שאין אף שיפוט שהינו באמת אמתי ושאכן "הפוסל במומו פוסל". מומלץ כמה פעמים למלא את השאלון שלה "שפוט את שכנך" (Judge your neighbour) ולעשות את ה"עבודה", כדי לחוות את התהליך הזה. זה יקל עליך להניח לשיפוטיות כשהיא עולה ולחזור למרחב של אהבה.
"behind all hardening and tightening and rigidity of the heart, there’s always fear. But if you touch fear, behind fear there is a soft spot.
And if you touch that soft spot, you find the vast blue sky."- Pema Chodron
נרצה לזהות מתי אנו פועלים מתוך פחד (פחד נטישה, פחד מלהיות דחויים ולא אהובים וכד') ואיך אנו בורחים מהפחד ומהתחושה של להיות דחויים ולא ראויים לאהבה. האם אנו מנסים לשלוט ולעשות מניפולציות על אנשים אחרים כדי להימנע מחוויה זו? האם אנו יוצרים דרמות? מה הסיפור שאנו מספרים לעצמנו? מה הרגשות שעולים בתוכנו כשאנו מאמינים לסיפור?
מומלץ לפתח סקרנות לגבי תהליך הבריחה, הפחד והתחושה של להיות דחויים ולא אהובים. מה יקרה אם לרגע אחד נפסיק לברוח, נרגיש ונעבור דרך הפחד ופשוט נסכים להיות ולהרגיש לגמרי דחויים ולא ראויים לאהבה? היכן ואיך זה מרגיש בגוף? מה קורה כשאנו לגמרי פתוחים ומקבלים את התחושה הזו?
"To exclude anything that appears in your universe is not love. Love joins with everything.
It doesn’t exclude the monster. It doesn’t avoid the nightmare — it looks forward to it." – Byron Katie
כיוון שיש התנגדות גדולה בתוכנו לחוויה של להיות דחויים ולא ראויים לאהבה, כדי באמת לפגוש ולהיפתח לחוויה הזו, צריך מודעות, כנות, נחישות ולעתים קרובות גם הדרכה.
נסרב בכל תוקף לנטייה לברוח מהרגשות על ידי סיפורים מנטליים, הדחקה של הרגשות או הוצאת הרגשות על מישהו אחר ויצירת דרמות. נשים לב למנגנוני ההגנה שמופיעים ככיווץ באזור הסרעפת שמונע מאיתנו להרגיש את הרגשות או כיווץ באזור הגרון שמחניק את הרגשות. נשאל את עצמנו: "מה אנו מתנגדים להרגיש כרגע?" או "איזה רגש/תחושה אנו מחניקים כרגע?". נזמין את התחושות והרגשות הללו, נפגוש ונרגיש אותם בגוף. נזמין את התחושה של להיות דחויים, את המקומות בתוכנו ש"אינם ראויים לאהבה" לעלות לפני השטח, ניתן להם את המרחב לעלות, כי הם כבר כאן.
סימנים לכך שכרגע הפסקנו את נתיב ההתנגדות והבריחה ובאמת פגשנו בתוכנו את מה שמבקש כרגע את תשומת ליבנו הנם שקט נפשי עמוק, הבנה אינטואיטיבית, חמלה או אהבה.
"If I want love, I can’t have it. I am love, and as long as I seek it from you, I can’t know that." – Byron Katie
נרצה לזהות מתי אנו מתנהגים כקבצנים של אהבה:
* כשאנו מתנהגים בצורה שאינה מדויקת או אותנטית עבורנו רק בכדי שיאהבו אותנו. מה המחשבות שעולות תוך כדי? איך זה מרגיש? האם זה באמת משיג את המטרה? מה יקרה אם ברגע זה נפסיק לנהוג כך? יתכן שהאפשרות להתנהג בצורה אותנטית שאינה מנסה למצוא חן, תעלה התלבטות מנטלית שמכסה על תחושה של פחד עמוק. מה קורה כשמניחים למחשבות ופשוט פוגשים את הפחד?
[ראה/י את שתי הפסקאות הקודמות שעסקו בפעולה מתוך פחד].
* כשאנו מחפשים הוכחות לכך שאנו אהובים. נשים לב לסיפור המנטלי ולחוסר השקט. לתחושה הלא נוחה בבטן, כמו יד נסתרת שרוצה להיאחז או לקחת משהו מאדם אחר. נשים לב מה קורה כשאנו מקבלים את ההוכחה, לכך שזה סיפוק רגעי ושזה בור ללא תחתית שלעולם אינו מתמלא. נשים לב גם מה קורה כשאיננו מקבלים את ההוכחה הזו, האם אנו פועלים מתוך פחד ובורחים מהתחושה של להיות דחויים ולא ראויים לאהבה? [ראה/י את שתי הפסקאות הקודמות שעסקו בפעולה מתוך פחד].
חשוב מאוד לא לשפוט או להלקות את עצמנו על כל הדרכים בהם אנו מצמצמים את מרחב האהבה שאנו חווים ומתרחקים מעצמנו כמקור של אהבה, כיוון שהשיפוט מרחיק אותנו עוד יותר מעצמנו.
כל מה שנדרש זה סקרנות, תשומת לב מקבלת ופתיחות להרגיש ולחוות את התחושות שעולות בתוכנו עקב הצמצום של המרחב שנחווה על ידנו. תהליך זה יפגיש אותנו עם כל המקומות בתוכנו שהאמנו שאינם ראויים לאהבה. נגלה שהמקומות הללו הנם כמו ילדים פגועים וכואבים שזקוקים לחיבוק חמל ואוהב ונרגיש את המקומות הללו כראויים לאהבה, כפי שכל ילד ראוי לאהבה. תהליך זה ירפא את המקומות הללו בתוכנו וימוסס את מגננת האישיות. באופן הדרגתי התהליך הזה יעביר את הדגש מלהיות אהובים ללאהוב. נתחיל לחוות את עצמנו כמרחב של אהבה ונגלה את כוחה הפלאי של האהבה שיוצרת אהבה וטרנספורמציה בצורה נטולת מאמץ.
מגיל צעיר אנו חווים את מקל התוכחה ואנו מפנימים שכדי ליצור שינוי התנהגותי יש צורך בהלקאה במקל התוכחה, לגרום לעצמנו או לאחר להרגיש מספיק רע, כדי להבטיח שההתנהגות המגונה לא תחזור על עצמה. זו הוראה ולמידה שמבוססות על פחד. איננו מכירים בכוחה הפלאי של האהבה ליצירת שינוי. מודעות, הפניית תשומת לב מקבלת ופתיחות להרגיש את כל מה שקורה עקב התנהגות מסוימת, שלנו או של מישהו אחר, מספיקות כדי ליצור שינוי אמתי ועמוק, בנו ובאנשים אחרים. שינוי שקורה בתוך מרחב של אהבה [ראה/י גם מאמר בנושא טרנספיגורציה]
"The moment you have in your heart this extraordinary thing called love and feel the depth, the delight, the ecstasy of it,
you will discover that for you the world is transformed." – Jiddu Krishnamurti
את התהליכים שמתוארים במאמר זה, ניתן ללמוד במפגשים אישיים של מודעות רגשית וריפוי רגשי ו/או לאהוב את עצמך ו/או במפגשים זוגיים של ריפוי והעצמה זוגית. במפגשים אלו לומדים להכיר באופן מעמיק את העולם הרגשי; לקבל, להרגיש, להכיל ולשהות עם הרגשות; ודרך הנחייה מיוחדת לזהות את דפוסי ההגנה, הפחדים והכאבים שאנו נושאים איתנו, לרפא ולשחרר אותם, לחזור למרחב של אהבה ולחיות במודעות כמקור של אהבה. [ראה/י המלצות תלמידים: מודעות רגשית וריפוי רגשי].
כמו כן, בסדנאות דרכו של הלב (סדנת עומק בת 5 מפגשים) וסודות הטנטרה (סדנת עומק בת 7 מפגשים) מפגש אחד מוקדש לנושא של מודעות רגשית וריפוי רגשי ומפגש נוסף מוקדש לנושא של אהבה.
לפרטים והרשמה התקשר/י 052-3470949 או לחצ/י צור קשר. המפגשים מתקיימים בחיפה. אם אינך גרה באזורים אלו, ניתן לקיים מפגשים אלו בשיחת וידאו בסקייפ (skype) .
כתיבת תגובה