תקציר: מאמר זה עונה על השאלות מהם חיים נטולי מאמץ? מהו המאמץ הנכון? מהן הסיבות למאמץ יתר? איך ניתן להתכוונן או לחזור לחיים נטולי מאמץ?
לא נמצאו מילים מדוייקות ככותרת למאמר זה.
מילים שעלו הינם מאמץ נטול מאמץ, עשייה ללא עשייה, המאמץ הנכון, דרך האמצע, להיות בזרימה (in the flow), קרמה יוגה (action of inaction), קבלה, אמון, לשחרר וכד'.
חלק מהמילים הללו מזוהות עם זרמים רוחניים או פסיכולוגיים מסויימים ואין מאמר זה מתיימר לתת פרשנות למילים הללו בהתאם לנקודת המבט של זרמים אלו.
מאמר זה מצביע על דרך חיים שהינה זמינה לכולנו, שכולנו חווים ברגעים מסויימים בחיינו, שאין דרך אליה, אך ניתן לשים לב כשאיננו צועדים בה ולעשייה שמרחיקה ממנה.
זה לא באמת חיים נטולי מאמץ, אך המאמץ אינו מרגיש כמאמץ. נהפוך הוא, ישנה תחושה של הנאה, קלילות, חדווה, זרימה, חיות, הכרת תודה, אהבה.
ישנה אמרה "מי שעובד במה שהוא אוהב, לא יעבוד יום בחייו", כלומר עבודתו לא תרגיש כעבודה.
למעשה, בחיים נטולי מאמץ, אין מישהו אשר עושה מאמץ, ישנה תחושה שהדברים קורים מעצמם, בזמן הנכון, במקום הנכון, כאן ועכשיו. בגדר ״צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים״.
יתרה מזאת, ברגעים אמיתיים של חיים נטולי מאמץ, אין מודעות לכך, כי החווה מתמוסס אל תוך החוויה. אין תחושה של זמן. רק בדיעבד, כשהחווה נפרד מהחוויה, יש פתאום מודעות לכך שהיתה איכות אחרת לרגעים הללו. איכות זו נוגעת עמוק בתוך ליבנו וממלאה אותנו בהכרת תודה ואמון נוכח קסם החיים, רצף "צרופי המקרים", פלא הבריאה.
דימוי נפוץ למאמץ הנכון, הינו מיתר בכלי נגינה, אשר אם יהיה משוחרר מידי (=מאמץ קטן מידי או חוסר מאמץ) לא יוכל להפיק צליל ואם יהיה מתוח מידי (=מאמץ יתר) הוא יקרע.
עושה רושם שבחיים נטולי מאמץ, המאמץ הנכון הינו המאמץ המינימלי הנדרש בכדי ליצור הרמוניה, לקיים הרמוניה או להחזיר את המצב הקיים להרמוניה, כלומר להביא לידי איזון מאמץ לא מדוייק (=מאמץ יתר, מאמץ קטן מידי או חוסר מאמץ). דוגמאות:
* יציבה נכונה היא יציבה בה כל איבר בגוף נמצא במקומו ביחס לאיברים האחרים. זו היציבה שדורשת מינימום מאמץ וחל בה עומס מינימלי על הרקמות (השרירים, המפרקים, הרצועות וכד').
יש צורך במאמץ כלשהו בכדי להחזיק את היציבה הזו, אך זה המאמץ המינימלי. כל יציבה אחרת תגרום למאמץ יתר ולשחיקה מוגברת של הרקמות.
ביציבה נכונה בישיבה, במיקום האגן, ניתן לראות את המאמץ הנכון, כדרך האמצע בין מאמץ יתר וחוסר מאמץ:
מיקום אגן נכון: | מיקום אגן לא נכון: | מיקום אגן לא נכון: |
היציבה בתמונה האמצעית תרגיש בהתחלה כחוסר מאמץ, כי הגוף שוקע אל תוך המשענת של הכיסא, אך חוסר מאמץ ראשוני זה יגרום בסופו של דבר למאמץ יתר, עומס יתר על כל אזור הצוואר, כתפיים ושכמות. היציבה בתמונה השמאלית תרגיש מייד כמאמץ יתר לכל פלג הגוף העליון.
היציבה הנכונה, שמתוארת בתמונה הימנית, הינה בדיוק במעבר של מיקום האגן בין היציבה המתוארת בתמונה האמצעית ליציבה המתוארת בתמונה השמאלית, המעבר בין חוסר מאמץ לעודף מאמץ, דרך האמצע, נקודת האיזון ביניהם.
* ניתן להסתכל על הרפיה של הגוף, כתהליך בו דרך מעבר שיטתי של תשומת הלב לאורך הגוף (=מאמץ מינימלי נדרש בכדי להביא מאמץ יתר לידי איזון), אנו שמים לב למקומות בגוף בהם יש מתח או כיווץ (=מאמץ יתר) ומחזירים את הגוף למצב הטבעי שלו, מצב של הרפיה (=הרמוניה). אין כאן עשייה מיוחדת, כיוון שהמצב הטבעי של הגוף הינו רפוי. מחוסר תשומת לב, נוצר בגוף כיווץ, מתח, מאמץ יתר. ברגע ששמים לב למאמץ היתר, יש חזרה נטולת מאמץ למצב של הרפיה. ניסיון אקטיבי יותר להרפות את הגוף, כבר יהיה מאמץ גדול יותר ממה שנדרש.
* בדומה להרפיה, תרגול נכון של מדיטציה, הינו הרפיה אל תוך המצב הטבעי ביותר שלנו, ההוויה הבסיסית ביותר שלנו, אני קיים, נוכחות נינוחה ברגע הזה. קבלה וחוויה של הרגע הזה וכל מה שעולה בתוכו. זה נעשה על ידי תשומת לב נטולת מאמץ למקומות בהם קיים מאמץ לא מדוייק. מאמץ יתר יהיה התנגדות למצב קיים או הניסיון ליצור מצב אחר ממה שקיים כרגע, לדוגמא ליצור מצב בו אין מחשבות או יש רק חוויה של שקט ושלווה. חוסר מאמץ או מאמץ קטן מידי, יהיה מצב בו עסוקים במחשבות, בפרשנויות המנטליות ובסיפורים שאנו מספרים לעצמנו ואין מודעות למצב הטבעי שלנו ולמה שקורה כרגע.
בקישור הבא המורה הרוחני מוג'י, מנחה חזרה אל תוך עצמך, אל המקום שקיים ללא מאמץ.
רובנו, רב הזמן, נמצאים במצב של מאמץ יתר. לעיתים קרובות מאמץ זה אינו מאמץ של עשייה בעולם החיצוני, אלא מאמץ פנימי, הנחווה כחוסר שקט ומתח ברמה המנטלית ו/או רגשית ו/או פיזית.
למעשה, כמעט תמיד, מצב של מאמץ קטן מידי או חוסר מאמץ רגעי או מתמשך, גורם או יגרום בעתיד למאמץ יתר.
לדוגמא: חוסר תשומת לב למחשבות ולרגשות שלנו בהתהוותם (תשומת לב נכונה תביא לשחרור המחשבות והרגשות הללו), יגרום להתעסקות יתרה בהם ולמאמץ יתר ברמה המחשבתית או רגשית. דוגמאות נוספות מתוארות בפסקה לעיל בנושא היציבה ובפסקה להלן בנושא של תזמון.
רגעים בהם יש חוסר קבלה והתנגדות למצב הקיים, למה שקורה כרגע, ניסיון לגרום לדברים לקרות בהתאם לרצונות שלנו, עשייה בה אנו מכוונים לתוצאה מסויימת, ניסיון אקטיבי לשלוט בנסיבות חיינו ובסובבים אותנו, חרטות לגבי העבר, התלבטויות לגבי העתיד וכד' הם רגעים שבדרך כלל טומנים בחובם מאמץ יתר עצום.
כל כך הרבה מאמץ מיותר שמושקע בדברים שלא ניתן לשנות או לדעת או בדברים שאינם בשליטתנו.
הרבה לימודים רוחניים באים לסתור את עודף המאמץ הנ"ל. כיוון שכל כך הרבה מאמץ וסבל מיותרים נגרמים מאמונות כגון "יש חופש בחירה", "החיים בשליטתי", "אני יודע/ת איך הדברים צריכים להיות" וכד', כי אז יש מקום למאמץ יתר, התלבטויות, טעויות, חרטות וכד', אמונות כגון "אין חופש בחירה", "החיים אינם בשליטתנו", "הכל קורה בדיוק כפי שהוא צריך לקרות", "אנחנו לא יודעים כלום" וכד' מביאות לדרך האמצע, למאמץ הנכון, לחיים נטולי מאמץ, חיים בהם בכל רגע נתון אנו עושים הכי טוב שאנו יכולים, בדברים שנראה שהינם בשליטתנו ואת השאר אנו משאירים בידי החיים.
המורה הרוחני, ראמנה מהרישי, אמר שכאשר עולים על הרכבת, אין סיבה להמשיך ולהחזיק את כל החבילות על הראש, ניתן להסיר אותם ולתת לרכבת לסחוב אותם. כך ברכבת של החיים, ניתן להוריד מאיתנו את המשא הכבד של כל מה שלא ניתן לשנות, לא ניתן לדעת ואינו בשליטתנו, לשחרר את המושכות ולתת לחיים להוביל.
רובנו, לא רק שאיננו מסירים את החבילות שלנו מראשנו, אנו לוקחים על עצמנו גם חבילות שלא שייכות לנו. המורה הרוחנית, ביירון קייטי, מדברת על כך שיש להבחין מתי אנו עסוקים בעניינים ששייכים לנו, עניינים ששייכים לאנשים אחרים ועניינים ששייכים לחיים/אלוהים. הבחנה זו ובחירה להתעסק רק במה שקשור אלינו ונראה כי נמצא בשליטתנו, מביאה לשלווה עמוקה.
תמצית משנתה של ביירון קייטי הינה "לאהוב את מה שיש", בציטוט הבא שלה ניתן ממש לחוות את רוח דרך החיים נטולי המאמץ שלה:
How do I get what I want when I want it? I simply want what I already have. Done!
סיבה נוספת למאמץ יתר קשורה לתזמון. מחד, הניסיון לגרום לדברים לקרות טרם זמנם ומאידך, דחיינות של הדברים לתזמון שאינו אופטימלי, שניהם מביאים למאמץ יתר.
לכל תהליך הזמן האינהרנטי שלו. כפי שלא ניתן ליצור תינוק בחצי הריון או לגרום לצמח לצמוח מהר יותר על ידי כך שנמשוך בעליו, את רב התהליכים לא נוכל לקצר על פי גחמות האישיות שלנו והניסיון לעשות זאת גורם למאמץ יתר. לדוגמא הניסיון לקבל החלטות טרם זמנם, לפני שיש בידנו את כל המידע הנדרש. דבר זה יוביל להתלבטויות רבות, אך למעשה בזמן הנכון, ההחלטה מתקבלת כמעט מעצמה, מהבטן, אינסטינקטיבית, אינטואיטיבית.
לעומת זאת, חלקנו תמיד דוחים את מה שניתן לעשות כרגע לזמן אחר. דחיינות כזו, שבאותו רגע נראית כחוסר מאמץ, מביאה בסופו של דבר למאמץ יתר. עושה רושם שבתזמון הנכון, יש את כל מה שצריך בשביל לפעול (מידע, מוטיבציה, אנרגיה, עזרה וכד'). בתזמון פחות אופטימלי, נצטרך לפצות על המחסור בדברים אלו ביתר מאמץ.
לעיתים רבות הדחיינות, גורמת לכך שהמצב מחמיר, ודברים שהיה ניתן לטפל בהם בקלות בזמן האופטימלי, הופכים להיות דברים הרבה יותר מורכבים וקשים לטיפול לאחר מכן (מצבים בריאותיים שמחמירים, חוסר הבנה בין אנשים שגורם להדרדרות ביחסים וכד').
מאמץ יתר הינו אינהרנטי לאישיות שלנו.
כשאנו נולדים אין לנו תחושת קיום מוגדרת, איננו יודעים "מי אני". לאורך כל חיינו אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו, לבסס זהות מסויימת. הזהות הזו מושפעת מאיך שאנו משתקפים בעיני עצמנו ובעיני הסביבה. כיוון שההשתקפות הזו נתונה לשינויים מתמידים, הזהות שלנו אינה יציבה וזקוקה לאישור מתמיד.
מאמץ יתר, מאבק, התנגדות, מחזקים את תחושת הקיום שלנו, בגדר "אני עושה/מתנגד/נאבק משמע אני קיים". חוסר עשייה (חיצוני ופנימי) נתפס על ידי האישיות כמוות.
בנוסף, האישיות מהווה מגננה מכאב, וכמגננה מכאב, אנו בבריחה מתמדת אשר גורמת לעשייה בלתי פוסקת ומאמץ יתר. אפשר לאמר שמאמץ יתר, הינו דרך שגויה של האישיות להמנע מכאב, בה האישיות מנסה לפצות על או לשלוט בדברים שיש ידיעה אינטואיטיבית שאין שליטה עליהם.
[להרחבה בנושאים אלו קרא/י את המאמרים בחירה בחיים נטולי דרמה, לפגוש כאב וסבל].
אלברט אינשטיין אמר שאדם מתחיל לחיות כאשר הוא יכול לחיות מחוץ לעצמו, כלומר לצאת מתוך עצמו, לצאת מתוך מגבלות האישיות שלו ולאפשר לחיים לקרות דרכו.
לא ניתן ליצור חיים נטולי מאמץ, אך ניתן לחיות ממקום של התכווננות לחיים נטולי מאמץ ומודעות והקשבה למה מרגיש כמאמץ הנכון בכל רגע ורגע; מתי אנו פועלים מתוך מאמץ לא מדוייק ולמה; לשים לב להבדל בחוויה ובתוצאה של פעולות שנובעות ממאמץ נכון לעומת פעולות שנובעות ממאמץ לא מדוייק. לשים לב לרגעים אמיתיים של חיים נטולי מאמץ;
* התכווננות – יש משמעות לביטוי "העיקר הכוונה", כאשר ישנה כוונה בהירה ליצור שינוי מסויים בחיינו, להביא מודעות לתחום מסויים בחיינו, נראה כי נושא זה יעלה יותר ויותר במהלך היום, נשים אליו לב יותר. ברגע שקיימת כוונה לחיים נטולי מאמץ, נתחיל יותר ויותר לשים לב לכל הרגעים בהם אנו פועלים ממאמץ לא מדוייק ונשים לב יותר לרגעים אמיתיים של חיים נטולי מאמץ. התכווננות זו יכולה להתקבל בתחילה שנה חדשה, בתחילת היום וכד'. ניתן לקחת כמה רגעים בסוף היום כדי להזכר ולראות מה קרה במהלך היום בנוגע להתכווננות זו.
* קביעת נקודת הייחוס כרגעים אמיתיים של חיים נטולי מאמץ – כיוון שרובנו רב הזמן נמצאים במצב של מאמץ יתר, חשוב מאוד לזהות רגעים אמיתיים של חיים נטולי מאמץ (המאמץ אינו מרגיש כמאמץ; ישנה תחושה של הנאה, קלילות, חדווה, זרימה, חיות, הכרת תודה, אהבה; אין מישהו אשר עושה מאמץ, ישנה תחושה שהדברים קורים מעצמם; החווה מתמוסס אל תוך החוויה; אין תחושה של זמן; יש תחושה של קסם, רצף של "צרופי מקרים") ולקבוע אותם כנקודת הייחוס שלנו, כדי שנוכל לזהות נכונה את האיכות של רגעים אלו ואיך מרגיש המאמץ הנכון. מנקודת ייחוס זו, יהיה לנו קל יותר לזהות את כל הרגעים בהם אנו פועלים מתוך מאמץ לא מדוייק.
* מודעות והקשבה למהו המאמץ הנכון וזיהוי הרגעים בהם אנו פועלים מתוך מאמץ לא מדוייק ולמה – כשרגעי חסד של חיים נטולי מאמץ יהוו את נקודת הייחוס שלנו, בהשוואה אליהם נזהה במהלך היום רגעים רבים בהם איננו משקיעים את המאמץ הנכון, שאנו פועלים ממאמץ לא מדוייק.
ברגעים כאלו זהה/י אם את/ה פועל/ת ממאמץ יתר או חוסר מאמץ. שאל/י את עצמך למה?
במקרה של מאמץ יתר, זהה/י האם קיימת התנגדות למה שקורה כרגע? ניסיון לאלץ את החיים לקרות בהתאם לרצונות שלך? התעסקות בעבר? דאגה לגבי העתיד? ניסיון לזרז תהליכים שלא בהתאם לטבע שלהם? התעסקות בדברים אשר אינם עניינך/אינם בשליטתך/לא ניתנים לידיעה או לשינוי?…
במקרה של חוסר מאמץ, זהה/י האם קיים פחד כלשהו? עצלות? תחושה של חוסר יכולת? חוסר ידיעה? רצונות סותרים?…
עצם המודעות לכך שקיים מאמץ לא מדוייק והמודעות לסיבה לכך, לעיתים קרובות תחזיר אותך למצב הטבעי שלך, לחיים נטולי מאמץ.
לעיתים יש צורך בשאלה מהו המאמץ הנכון כרגע? מה לא ירגיש כמאמץ? מה מרגיש לי טבעי? נדרשת הקשבה מאוד מדוייקת כדי לענות על כך. ניתן לבחון אפשרויות שונות בעיני רוחך ולהרגיש את התחושות שמתעוררות בגוף, עקב כל אפשרות.
חשוב מאוד להתמקד במה ניתן לעשות כרגע, מה מרגיש נכון כרגע. אין צורך לראות את כל הדרך קדימה. מספיק להרגיש מה הצעד הנוכחי.
בצורה זו, נשיל מעצמנו שכבות של מאמץ יתר. פתאום מאמץ שבעבר היה מובן מאליו, ירגיש כמאמץ יתר, מאמץ לא מדוייק, מאמץ לא טבעי. נבחין בדרגות עמוקות יותר של הרפיה ושחרור.
* מודעות להבדל בחוויה ובתוצאה של פעולות אשר נובעות מתוך מאמץ נכון לעומת פעולות שנובעות מתוך מאמץ לא מדוייק – ככל שנשים לב יותר להבדל הזה, נראה כי החיים מתנהלים בצורה הטובה ביותר "בלעדנו", כלומר בלי ההתערבות של האישיות, בלי נקודת המבט המוגבלת והצרה של האישיות, בלי מאמץ היתר או המאמץ הלא מדוייק של האישיות.
בהדרגה יתפתח אמון בחיים [ראה/י מאמר מתקווה לאמון], נוכל לשחרר את המשא הכבד של "לגרום לחיים לקרות" בהתאם לרצונות והידע המוגבלים שלנו, נוכל להענות לחיים ממקום פתוח ונינוח יותר, נוכל לזרום עם החיים.
Mooji: "The doer of actions and the thinker of thoughts is causing all the trouble in the world – that identity – and it is false, it's not true. The vital force itself is the animating power of this universe. The human being is itself an effect in consciousness. It is not the operator or controler of consciousness. If one understands this, a great unburdening takes place".
מיכאל אנג'לו אמר שהוא אינו יוצר את הפסל אלא רק מסיר מהאבן את החלקים שאינם שייכים לפסל. בצורה דומה, אנו חוזרים למצבנו הטבעי, לחיים טבעיים, לחיים נטולי מאמץ.
את הנושאים המתוארים במאמר לעיל, ניתן ללמוד בקורס מדיטציה ומודעות ובמפגשי מודעות רגשית וריפוי רגשי.
התקשר/י עכשיו 052-3470949 או לחצ/י צור קשר לתיאום שיעור התנסות מוזל בקורס מדיטציה ומודעות ו/או מפגש אישי של מודעות רגשית וטיפול רגשי.
השיעורים מתקיימים בחיפה ובקריות. אם אינך גר/ה באזורים אלו, ניתן לקיים מפגשים אלו אונליין בזום.
אורלי אומר
היי מעיין, חשוב לי מאוד לציין כי המאמרים שלך מחכימים מאוד, ומציגים תפיסה רחבה ומקיפה וכן יכולת להעביר את המסרים באופן מקיף ומדויק כאחד. תודה : ))